Beur HaGra Even HaEzer 175 – ביאור הגר"א אבן העזר קעה‏ – Shulchan Arukh

שו״ע

פירוש

דין יבמה שהיתה אסורה והותרה, ובו י״ד סעיפים (א) יְבָמָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִתְיַבֵּם בִּשְׁעַת נְפִילָה, מִשּׁוּם אִסוּר עֶרְוָה, אֲסוּרָה עוֹלָמִית, אֲפִלּוּ אִם יִפְקַע הָאִסוּר. כְּגוֹן שְׁנֵי אַחִים שֶׁנְּשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, וְנָפְלָה אִשְׁתּוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁנִי שֶׁנָּשׂוּי אֲחוֹתָהּ, אֲפִלּוּ אִם תָּמוּת אִשְׁתּוֹ אַחַר כָּךְ, שֶׁפָּקַע אִסוּר אֲחוֹת אִשָּׁה, אֲפִלּוּ הָכִי אֲסוּרָה. וַאֲפִלּוּ נָפְלָה לְפָנָיו פַּעַם אַחֶרֶת אַחֲרֵי מוֹת אִשְׁתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לָהֶם אָח שְׁלִישִׁי שֶׁלֹּא הָיְתָה עֶרְוָה עָלָיו, וּכְּנָסָהּ, וּמֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיָה נָשׂוּי אֲחוֹתָהּ, וּמֵת הַשְּׁלִישִׁי שֶׁכְּנָסָהּ, וְחָזַר וְנָפְלָה לְפָנָיו, אֲסוּרָה לוֹ. לָא שְׁנָא מֵתָה אִשְׁתּוֹ קֹדֶם שֶׁכָּנַס הַשְּׁלִישִׁי, לֹא שְׁנָא מֵתָה אַחַר שֶׁכָּנַס, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה אֲסוּרָה עָלָיו בִּשְׁעַת נְפִילָה אַחֲרוֹנָה, אֲפִלּוּ הָכִי אֲסוּרָה לוֹ הִיא וְצָרָתָהּ, כְּגוֹן שֶׁהָיָה אִשָּׁה אַחֶרֶת לָאָח הַשְּׁלִישִׁי, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ בִּשְׁעַת נְפִילָה רִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם הָיְתָה מֻתֶּרֶת לוֹ בִּשְׁעַת נְפִילָה, אֲפִלּוּ אִם תֵּאָסֵר אַחַר כָּךְ, אִם פָּקַע הָאִסוּר, חוֹזֶרֶת לְהֶתֵּרָהּ. כֵּיצַד, שְׁלשָׁה אַחִים שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, וְנִזְקְקָה אִשְׁתּוֹ לַשְּׁלִישִׁי שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי אֲחוֹתָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק לְכָנְסָהּ עַד שֶׁמֵּת הָאָח הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי הָאַחֶרֶת, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו, מֵתָה הָאַחֲרוֹנָה, חָזְרָה הָרִאשׁוֹנָה לְהֶתֵּרָהּ, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מֻתֶּרֶת בִּשְׁעַת נְפִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֶסְרָה בֵּינְתַיִם. אֲבָל אִם מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה, לֹא הֻתְּרָה הָאַחֲרוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה אֲסוּרָה בִּשְׁעַת נְפִילָה. וְכֵן אִם הָיוּ שָׁם עוֹד אַחִים, וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם וְחָלַץ לָאַחֲרוֹנָה, אוֹ שֶׁהָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה אֲסוּרָה לְאֶחָד מֵהָאַחִים, וְיִבֵּם אֶת הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁהֲרֵי מֻתֶּרֶת לוֹ, הֻתְּרָה הָרִאשׁוֹנָה לִשְׁאָר אַחִים, שֶׁהֲרֵי הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאָסְרָה אוֹתָהּ, חָלְצָה אוֹ נִתְיַבְּמָהּ לַמֻּתָּר לָהּ. אֲבָל אִם הָאַחֲרוֹנָה אֲסוּרָה לְאֶחָד מֵהֶם מִשּׁוּם עֶרְוָה, הֲרֵי הוּא מֻתָּר לְיַבֵּם הָרִאשׁוֹנָה, וּשְׁאָר הָאַחִים אֲסוּרִים בִּשְׁתֵּיהֶן, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. (ב) שְׁנַיִם מֵהָאַחִים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם, וְלֹא נוֹדַע אֵיזֶה מֵהֶם מֵת רִאשׁוֹן, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לְיַבֵּם שְׁתֵּיהֶן, וַהֲרֵי זִקָּה נָפְלָה עַל שְׁתֵּיהֶן, חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אַחַת מֵהֶם אֲסוּרָה עַל הַיָּבָם מִשּׁוּם שְׁנִיָּה אוֹ מֵחַיָּבֵי עֲשֵׂה אוֹ מֵחַיָּבֵי לָאוִין, הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה אַחַת מֵהֶם עֶרְוָה עָלָיו, הֲרֵי אֲחוֹתָהּ מֻתֶּרֶת לוֹ, רָצָה חוֹלֵץ רָצָה מְיַבֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא נָפְלָה זִקָּתוֹ עַל שְׁתֵּיהֶן, שֶׁאֵין זִקָּה עַל הֶעֶרְוָה. (ג) אַרְבַּע אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵתוּ הַנְּשׂוּאִים אֶת הָאֲחָיוֹת, אוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה, קֹדֶם שֶׁהִסְפִּיקוּ לְיַבֵּם לָרִאשׁוֹנָה, שְׁתֵּיהֶן חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אַחַת מֵהֶן לְהִתְיַבֵּם, מִשּׁוּם אִסוּר אֲחוֹת זְקוּקָה. וְאִם קָדְמוּ וְכָנְסוּ כָּל אֶחָד אַחַת מֵהָאֲחָיוֹת, מוֹצִיאִים אוֹתָן מֵהֶם; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֵין מוֹצִיאִין. (ד) הָיְתָה אַחַת מֵהֶם אֲסוּרָה לְאֶחָד מֵהַיְבָמִין מִשּׁוּם אִסוּר עֶרְוָה, מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה, שֶׁהֲרֵי אֵין הָעֶרְוָה זְקוּקָה לוֹ, וְנִמְצָא שֶׁאֵין זְקוּקָה לוֹ אֶלָּא אַחַת; וְהַשֵּׁנִי, אָסוּר בִּשְׁתֵּיהֶם. (ה) הָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲסוּרָה לְזֶה מִשּׁוּם עֶרְוָה, וְהַשְּׁנִיָּה אֲסוּרָה לַשֵּׁנִי מִשּׁוּם עֶרְוָה, הָאֲסוּרָה לְזֶה מֻתֶּרֶת לְזֶה, שֶׁכָּל אֶחָד אֵין זְקוּקָה לוֹ אֶלָּא אַחַת. אֲבָל אִם אֵין אֲסוּרוֹת עֲלֵיהֶם אֶלָּא בְּאִסוּר לָאו אוֹ עֲשֵׂה, לֹא נִדְחֵית הַזִּיקָה מֵהֶם, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. (ו) שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וּמֵת אֶחָד מִבַּעֲלֵי הָאֲחָיוֹת, וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעַל אֲחוֹת הַשְּׁנִיָּה, וְנָפְלָה גַּם הָאָחוֹת הַשְּׁנִיָּה לִפְנֵי הָאָח הַשְּׁלִישִׁי, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עָלָיו, שֶׁהֵן צָרוֹת זוֹ לָזוֹ בְּזִקָּה, וְחוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְיַבְּמוֹת. וְאִם עָשָׂה מַאֲמָר בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ נָפְלָה אֲחוֹתָהּ לְפָנָיו, יוֹצִיא בַּעֲלַת הַמַּאֲמָר בְּגֵט וַחֲלִיצָה, וְהָאַחֲרוֹנָה בַּחֲלִיצָה. (ז) שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, מֵת נָשׂוּי נָכְרִית, וְכָנַס אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת, הָרִאשׁוֹנָה יוֹצֵאת מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, וְהַשְּׁנִיָּה מִשּׁוּם צָרָתָהּ. וְאִם לֹא כְּנָסָהּ, בֵּין שֶׁעָשָׂה מַאֲמָר בַּנָּכְרִית, בֵּין שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר, הֲרֵי זוֹ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. (ח) שְׁלשָׁה אַחִים, שְׁנַיִם מֵהֶם נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאֶחָד נָשׂוּי נָכְרִית, גֵּרַשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אִשְׁתּוֹ, וּמֵת נָשׂוּי נָכְרִית, וּכְּנָסָהּ הַמְגָרֵשׁ, וּמֵת, מֻתֶּרֶת לָאָח הַנִּשְׁאַר. אֲבָל אִם מֵת נָשׂוּי נָּכְרִית קֹדֶם שֶׁגֵּרַשׁ אֶחָד מִבַּעֲלֵי אֲחָיוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲפִלּוּ אִם לֹא כָּנַס נָּכְרִית וָמֵת, אֲסוּרָה לָאָח הַנִּשְׁאַר, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה צָרַת עֶרְוָה בְּזִקָּה, אֲפִלּוּ אִם גֵּרַשׁ הָעֶרְוָה קֹדֶם שֶׁמֵּת. {וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה נָשׂוּי נָכְרִית, וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים, אֲסוּרָה לוֹ מִשּׁוּם זִקַּת אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי פ׳ ד׳ אַחִין).} אֲבָל אִם כָּנַס בַּעַל (הָאֲחָיוֹת) [הָאָחוֹת] אֶת הַנָּכְרִית, וְגֵרַשׁ הָעֶרְוָה, וּמֵת, לָא שְׁנָא גֵּרַשׁ קֹדֶם שֶׁכָּנַס הָעֶרְוָה, לָא שְׁנָא אַחַר כָּךְ, מֻתֶּרֶת הַנָּכְרִית לָאָח הַנִּשְׁאַר. (ט) שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת קְטַנּוֹת אוֹ חֵרְשׁוֹת, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה, שֶׁהֲרֵי נִשּׂוּאֵי שְׁתֵּיהֶן שָׁווֹת. (י) הָיְתָה אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת; מֵת בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה; מֵת בַּעַל הַפִּקַּחַת, בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. (יא) הָיְתָה אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה; מֵת בַּעַל הַקְּטַנָּה, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה; מֵת בַּעַל הַגְּדוֹלָה, מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בְּבַעְלָהּ, וִייַבֵּם הַגְּדוֹלָה. (יב) שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת, אוֹ אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְהַפִּקַּחַת נְשׂוּאָה לְפִקֵּחַ, מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, הַחֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, אוֹ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לָעוֹלָם. (יג) שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת אוֹ חֵרְשׁוֹת, אוֹ אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְכֵן שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים אוֹ חֵרְשִׁים אוֹ אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, וּמֵת אֶחָד מֵהֶם, תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת, יַכְנִיסוּ; וְאִם אַחַר כָּךְ יִרְצוּ לְהוֹצִיא בְּגֵט, יוֹצִיאוּ. (יד) שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד פִּקֵּחַ וְאֶחָד חֵרֵשׁ, וְהַחֵרֵשׁ נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים פִּקְחוֹת, וְאַחַת מֵהֶן עֶרְוָה עַל הַפִּקֵּחַ, וּמֵת הַחֵרֵשׁ, שְׁתֵּיהֶן פְּטוּרוֹת מֵהַחֲלִיצָה וּמֵהַיִּבּוּם. הָיוּ שְׁנֵיהֶם פִּקְחִים, וְאֶחָד מֵהֶם נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת, וְהַחֵרֶשֶׁת הִיא עֶרְוָה עַל אָחִיו, הַשְּׁנִיָּה הַפִּקַּחַת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)

הערות

(א) יבמה כולי – מימרא דר״י א״ר למ״ד א׳: (ב) משום איסור ערוה – לאפוקי נדה כמ״ש תוספת ב׳ א׳ ד״ה ואחות כולי: (ג) כגון כולי – שם ול״ב א׳: (ד) ואפי׳ נפלה כולי – גמ׳ שם ושם: (ה) כגון כולי – מתני׳ למ״ד א׳: (ו) ל״ש כולי – גמ׳ שם ובדרך לא זא״ז נקט כמ״ש ל״ב א׳ פשיטא כולי ושם ל׳ א׳ מ״ד היכא כולי: (ז) וצרת׳ – דלכך קא׳ נשוי נכרית. תוספת שם וד״ה ונאסרה כולי: (ח) אבל אם כולי – כ״ז ב׳: (ט) אבל אם כולי – כפירש שם: (י) וכן אם כולי – וקדם כולי. כ״ח א׳ ולימא ליה גזירה דלמא כולי ועתוס׳ ד״ה ולימא ליה דלמא כולי פר״י כולי: (יא) או שהיתה כולי – אבל אם כולי. שם תנן כולי אר״פ כולי: (יב) שנים כולי – ולא נודע כולי. דבכה״ג אפילו מיתה אחת מהן או חלץ לה האחר בשיש עוד אח אסור בשניה מ״מ וכמ״ש בגמ׳ שם ולימא ליה דלא ידעינן כולי ובדברי הרמב״ם מסודר שם שתחלה כתב סעיף זה ואח״כ כ׳ מת א׳ תחלה ואח״כ מת שני מתה האחרונה כולי וכן אם קדם וחלץ כולי כמ״ש בס״א: (יג) ואפילו כולי – אבל כולי מתני׳ צ״ו א׳ וכמש״ש כ״ח ב׳ הכא איסור מצוה ואחותה כולי וכ״ז כ׳ ג״כ בסד״ה אלא ששם בד׳ אחין וכאן בג׳ וממתני׳ דשם כ״ח ב׳ וכמ״ש א׳ צריכה דאי כולי: (יד) או בזא״ז כולי – כמ״ש בסוגיא הנ״ל איתיבי׳ ריב״ח כולי ולימא ליה דנפיל בבת אחת כולי: (טו) אבל אם אין כולי – אסורות כולי. כאן השמיענו בששניהם אסורות משא״כ בס״ב וכמש״ש כ״ח ב׳ זו היא למעוטי כולי מ״ד כי כולי אבל בא׳ מהן איסור מצוה א״צ דכבר כ׳ בס״ב וע״ז ליכא צריכותא בגמ׳ שם אלא לר״ש כמ״ש שם הא תו ל״ל כו׳: (טז) שלשה כולי – ולא כ׳ מתני׳ הראשונה שם שהיא יותר רבותא כמש״ש בגמרא משום שכבר כ׳ בס״א כגון שהיה להם אח שלישי כולי וצרתה כולי וג״כ ית׳ בס״ח: (יז) בין כולי – שם א״ל רב אשי ה״ה כולי הכי קי״ל כמש״ל סימן קע״ג סי״ב: (יח) אבל אם כולי – הנה שיטות רש״י דרבא ורב אשי פליגי דר״א ס״ל דנישואין הראשונים מפילין אבל רבא ס״ל דמיתה מפלת ואם מת ואח״כ גירש בין כנס אח״כ או לא מותרת אלא בלא גירש כלל ולא כנס ומ״מ הלכה כרבא דסוגיא לקמן ק״ט א׳ ומתני׳ ס״ז ב׳ דמית׳ מפלת והראב״ד פי׳ דל״פ ומ״ש בג׳ טעמא דגירש כולי מדברי גמ׳ הוא ורב אשי ל״ק אלא זאת אומרת כו׳ וגמ׳ פירש דבריו כן לס״ד אבל למסקנא כמו דרבא ס״ל דר״א כן ר״א ס״ל דרבא וקשה לשיטתן א״כ מאי קאמר ולר״נ קשיא כולי הניחא כולי הא גם אי ס״ל דר״א ס״ל כר׳ ירמיה ס״ל וכן למה לא פריך על ר״א ואף לפי׳ (אב׳) מ״מ לס״ד קשה אבל הרמב״ן לשיטתו דמתני׳ ודאי נישואים הראשונים מפילין אף לרבא דאמר זו ואצ״ל זו שהיא משעת נישואין הראשונים וע״ז דייק רבי אשי טעמא כולי לפי ענין המתני׳ דדייק נישואין הראשונים אבל זו היא קשיא לרבא דזו היא למעוטי לא שייך כיון דס״ל לתנא דמותרת אף בכה״ג כ״ז לשיטת רש״י: אבל הגאונים ור״ח ז״ל גורסין במילתא דרבא ג״כ מת ואח״כ גירש וכ״ה גי׳ הרי״ף אע״ג דכנס ואח״כ גירש מותר לרבא כאן שאני דכיון בשעת נפיל׳ היתה באיסור לא מהני בה גירושין משא״כ בכנס נכרית דעלמא ואח״כ גירש ול״פ רבא ורב אשי וזה שלא הזכיר הרי״ף מת ולא גירש וערמב״ן שדחק עצמו לשיטת הרי״ף ל״ל לרבא למימר מת ולא גירש הל״ל ג״כ כרב אשי שדחק עצמו לומר דה״נ קאמר מת ולא גירש בשעת כניסה אלא אח״כ ע״ש וא״צ לכ״ז כמ״ש הרשב״א הגי׳ הנ״ל בשם הגאונים וסתר דברי רש״י דמת ולא גירש אסורה הא בלא מת מותרת להנשא לכ״א כמ״ש במתני׳ מת נשוי נכרית וכנס א׳ מבעלי אחיות כולי למה יאסר אחר מיתה ואף שתוס׳ שם ד״ה זאת כולי דחאו הרמב״ן ורשב״א דבריהם דא״כ אתה עושה צרות לאחר מיתה וכמ״ש בירושלמי פ״ג הלכה א׳ על ענין אחר וא״ר יודן אילו בקש לבעול את הצרה עד שלא כנס שמא אינו מותר בה בתחלה הוה מותר בה ולבסוף הוא אסור אם את אומר כן נמצאת עושה צרה לאחר מיתה ואין צרה לאחר מיתה ועוד דא״כ במתני׳ השני׳ מת נשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות כולי צ״ל ג״כ עשה מאמר לאו דוקא כמו במתני׳ הראשונה וג״כ לאפוקי מב״ש ותרתי ל״ל ובתוספתא פ״ה מפירש דמותר בלא עבד מאמר אלא די״ל דס״ל אין זיק׳ כמ״ש י״ז א׳ ועוד הקשה דזו היא משמע למעוטי גירושין אחרים דאתא וסתר גי׳ רש״י וגם פסק דמותר ופי׳ בדברי הרי״ף דמיירי במת ואח״כ גירש ואח״כ כנס אבל בלא כנס מותר כנ״ל וא״ת עדיין קשה קושיא הנ״ל בשנפלו לפניהם הי׳ מייבם כל א׳ מהן שירצה י״ל כיון שכנס איגלי למפרע דמשעת נפיל׳ היתה זקוקתו לבד וה״ה בכנס ואח״כ גירש האסורה משום נפיל׳ ראשונה והא דפריך לר״נ הניחא כולי אע״ג דכאן אפילו לרבא אסורה היינו לרב אשי אבל לר״נ כיון דאין זיקה הוי כנכרית דעלמא והרמב״ן בשם המפרשים כ׳ דאפילו לא כנס אוסר הרי״ף ומודה בזה לרש״י ולדידהו כ״ש במת ולא גירש:
והכלל דלרש״י מת ואח״כ גירש בין כנס או לא כנס שריא כרבא וכן כנס ואח״כ גירש מותרת אבל מת ולא גירש אסור׳ אף בלא כנס כלל ושיטת המפרשים דברי הרי״ף דאף מת ואח״כ גירש בין כנס בין לא כנס או כנס ואח״כ גירש אסורה וכ״ש מת ולא גירש ושיטת הרשב״א דאין אסור אלא בכנס בין גירש קודם שכנס או אח״כ במת ולבסוף גירש אבל לא כנס מותרת בין גירש אח״כ או לא גירש כלל והקשה הרשב״א על שיטת הרי״ף דא״כ דמודה רבא כאן בכנס ולבסוף גירש דאסורה מאי קאמר זו ואצ״ל זו קתני הא כאן אסורה כנס ואח״כ גירש והל״ל שאני שם דיש זיק׳ ושם בנכרית דעלמא וע״כ לקחו הטוש״ע שיטה אחרת בדברי הרי״ף היפך מדברי הרשב״א לגמרי דדוקא בלא כנס אסור מת ואח״כ גירש כגי׳ הגאונים וכ״ש מת ולא גירש אבל כנס בין גירש קודם שכנס בין אח״כ מותרת כרבא דמחמת נשואין האחרונים היא זקוקה וכ״ה דברי הרמב״ם פ״ו הלכה כ״ה וז״ש אבל אם כולי אפילו אם כולי הוא גי׳ רש״י מת ולא גירש שגם הרי״ף מודה בם לאפוקי מדעת הרשב״א אפילו אם גירש כולי זו היא גי׳ הרי״ף לאפוקי מדעת רש״י וכ״כ הרשב״א: (יט) אבל אם כנסה כולי – כרבא לאפוקי מדעת הרשב״א והמפ׳ וז״ש ל״ש כולי: (כ) שני אחין כולי – תוספתא פ״ט בתו פקחת הנשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום ממ״נ אם נישואי בתו נישואין נישואי צרתה נישואין אין נשואין בתו נשואין לא יהו של צרתה נשואין בתו החרשת הנשוא׳ לאחיו פקח צרתה חולצת ולא מתייבמת ועבה״ג:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Shulchan Arukh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון